אני זוכרת היטב את הפעם ההיא שאיבדתי את הורי בגני התערוכה, או את הפעם בה בני נעלם למספר דקות בשדה תעופה בלונדון

פסח הוא חג משפחתי בו רובנו יוצאים לטייל בארץ או בחו"ל. אחד האירועים המטרידים, שעלולים להעיב על הבילוי הנפלא, הוא לאבד את הילדים במקום ציבורי

כהורים השואפים להטמיע את הלך הרוח המונטסורי לחיינו, אנו עובדים על לשחרר שליטה, לטפח עצמאות וסקרנות ולאפשר לילדינו מרחב בכל הרמות. איך עושים זאת כאשר באותה נשימה, אנו מונעים מאינסטינקט בסיסי להגן עליהם בכל מחיר ולשמור אותם קרוב אלינו, במיוחד במקום זר?

כמה נקודות למחשבה וטיפים לפני ובזמן שמבלים בארץ או בחו"ל:

הכנה והסבר - לפני שנוסעים ובזמן שאתם שם, הכינו את הילדים לסיטואציות הצפויות והסבירו בבהירות את ההבדלים בין שגרת היומיום למציאות החדשה (למשל, "במדינה שאנחנו נוסעים אליה, לא מדברים בשפה שלנו", "אנחנו נהיה במקום גדול מאוד עם המון אנשים").

הקדישו זמן להכנה ומתן הסברים ושימו דגש מבלי להפחיד יתר על המידה ("אם תלך לאיבוד, יהיה לנו קשה למצוא אותך/יהיה לך קשה למצוא אותנו"). על הדרך תוכלו לחשוף את ילדכם גם לתמונות, אורחות חיים, תרבויות וידע על המקומות אליהם תגיעו.

גבולות ברורים- הבהירו מה כן אפשרי מבחינתכם ומה לא ("אני מבקשת שתשאר קרוב אלינו/תאחוז בידי כאשר ניכנס לשם", "אם תראה משהו שמעניין אותך, תספר לנו ונבוא איתך, אל תתרחק מבלי לעדכן אותנו")

אני סומך עלייך - לאחר ההסברים, ההכנה וההבהרות, אמירת "אני סומך עלייך", תגביר אצל ילדכם מודעות ותחושת אחריות אישית וסביר כי שיתוף הפעולה מצידו יגבר אם יחוש כי הוא שותף מלא בתהליך

לתת כלים לחיים- חוויות חדשות מזמנות למידה חדשה. למשל, למדו את הילדים כיצד לנהוג אם ילכו לאיבוד. העבירו מסרים קצרים ופשוטים לביצוע ("אם לא תראה אותנו, תעמוד במקום ותצעק אבא/אמא", "פנה למוכרים בחנות/לאנשי צוות/לאנשים במדים" - הראו להם איך לבוש אדם שניתן לפנות אליו, "אם תלך לאיבוד, תראה למבוגר את הפתק ששמנו לך בתיק עם השם והטלפון שלנו")

מיגנוט משפחתי- הדגשים כיצד להתנהל במקומות זרים יהפכו ברורים יותר לילדכם ככל שיגדל. והיה ויש ילדים גדולים יותר במשפחה, גייסו אותם להעביר גם הם את המסרים לצעירים. פעמים רבות, הסבר מילד לילד מתקבל ביתר קלות ומגביר את תחושת האחריות ההדדית ושיתוף הפעולה כתא משפחתי.

היו מודעים שלא לשים את האחריות על שלום הקטנים על כתפיי הגדולים - אם משהו יקרה, תחושת האשמה תגביר את הטראומה. בסופו של יום, אנחנו ההורים והם עדיין ילדים, גם אם הם בני עשרה.

"לשחרר" כמה שאפשר כשאפשר - אם נראה לכם שהאיזור בטוח דיו לחקר/להתרחקות מכם, אפשרו לילד מרחב פעולה, השארו במרחק תצפית, הבהירו לילד היכן למצוא אתכם וצרו עימו קשר עין מידי פעם לוודא ששני הצדדים אכן רואים זה את זה

שדרו לילדכם את המסר אותו תרצו שיטמיע כאדם מבוגר - העולם ידידותי ובטוח אך דורש מאיתנו גם שיקול דעת, אחריות, מודעות ועירנות- סביר להניח שרק כשיהיו להם ילדים משלהם, הם יבינו אתכם באמת.

חג שמח ומהנה