לא באנו לייפות.

טנטרומים הם חוויה לא פשוטה עבורנו, ההורים, במיוחד כאשר הם פוקדים את ילדינו מספר פעמים ביום ולאורך תקופה. יחד עם זאת, חשוב לזכור שעל אף שמדובר במצבים חולפים, לילדינו החוויה קשה אפילו יותר. כהורים, מוטלת עלינו האחריות להבין, להכיל, לצמצם אותם ככל שניתן ולבחור את דרך ההתמודדות שלנו איתם.

הנה כמה נקודות למחשבה וטיפים העולים בקנה אחד עם עולם הערכים המונטסורי-

על מנת לצמצם תסכול וכעס העלולים להוביל לטנטרום, הנגישו עבור ילדיכם את הדברים שבשימושם היומיומי והחשובים להם (כמו משחקים אהובים, ספרים, מוצרי טיפוח אישי, נעליים/ביגוד), והתאימו את הסביבה עבורם (כסא, שולחן, כלי אכילה ושתייה, שרפרף קטן וקל לנשיאה וכו).

פגיעה בעצמאותם והתערבות יתר של המבוגר עלולה להוביל לטנטרום. אפשרו לילדיכם זמן ומרחב לבצע עבור עצמם פעולות בקצב שלהם (כמו לנעול נעליים, להתלבש וכו). אל תאיצו בהם ואל תקפצו לעשות במקומם כדי לזרז תהליכים. תכננו מראש כך שיהיה מספיק זמן.

כבדו את המרחב האישי שלהם (הגופני והפסיכולוגי). שחררו את הרצון להיות בשליטה ולהשתלט, שימרו על גמישות מחשבתית, הציעו עזרה ושאלו אותם לרצונם במקום לכפות את רצונכם.

הציעו בעדינות פתרון נקודתי ומקדם בעת הצורך, למשל, "אולי כדאי שתשב בזמן שאתה מסיר את גרבייך".

שאלו אותם שאלות פתוחות אך מכוונות, כאלה שהתשובה עליהן אינה יכולה להיות פשוט כן או לא. כמו כן, השאירו לילדכם לבחור אך הגבילו את קשת האפשרויות, למשל "האם תרצה לאכול חביתה או כריך"?.

היו מחוברים לעצמכם ולילד שלכם. ילד הוא אינדויודואל ועל כן התאימו את אופן התגובה לילדכם הפרטי, מתוך הכרות עמוקה עימו ואהבה עמוקה אליו.

נסו לשים את עצמכם בנעליו- כיצד אתם מתמודדים עם תסכול, חוסר אונים, כעס, עם תחושה שאינכם מובנים לאחרים וללא יכולת לבטא את עצמכם כראוי?. עכשיו דמיינו לרגע כיצד הייתם שמחים שינהגו בכם במצב ריגשי שכזה.

זכרו שברב המקרים התחושות שעולות בכם בתגובה לטנטרום הן למעשה התחושות שילדכם חווה באותו רגע ממש, ללא הכלים להסביר אותן לעצמו ולסביבתו. נסו לשקף עבור ילדכם את אשר הוא חווה, על מנת לעזור לו לעשות לעצמו סדר פנימי ולחוש שרואים אותו ומבינים אותו.

וחשוב לא פחות, היו סלחנים כלפי עצמכם אם לא נהגתם באופן המושלם שבו הייתם אמורים לנהוג בעיני עצמכם. כמו ילדכם, אתם בני אנוש וגם את זה חשוב שהוא יידע.