איך ההתערבות שלכם מחלישה את הילדים?

מפעיל יום ההולדת שואל את אחד הילדים איך קוראים לך? והאמא עונה "קוראים לו ארז"

הגננת שואלת את עדן "מה שלומך הבוקר"? והאבא עונה "היה לו בוקר קשוח"

כל הורה מוצא את עצמו במצבים כאלה, שנדמה לו שהוא צריך לשמש פה לילדו- כי אולי הוא לא ישתף פעולה, או יענה משהו שפחות מתאים להגיד, כי אנחנו רוצים לזרז תהליכים ולהגיע לפואנטה, או אולי כי נדמה לנו שאנחנו מגנים עליהם ובכך מבצעים את התפקיד ההורי באיזה אופן.

אבל האמת היא שהנטייה שלנו להכנס לשיחה ולענות במקומם, מחלישה אותם, מאוד!

חישבו על עצמכם בהקשר הזוגי למשל. אתם מגיעים עם בן או בת הזוג לאירוע חברתי והוא/היא לא נותנים לכם להוציא מילה בלי להתערב או להשמיע כל מיני אמיתות בשמכם.

לא תרגישו מקוצצי כנפיים? קצת מסורסים? מרוגזים אפילו? אם כן, אז מדוע אנו מרגישים בנוח לעשות זאת לילד שלנו?

ההבדל בין מבוגר לילד בסיטואציה כזאת היא שלאחר המקרה, סביר שתעמידו את בן הזוג במקומו, תביעו את רגשותיכם ותלבנו את העניין.

הילד שלכם לעומת זאת, בשל ההיררכיה בינכם ובמיוחד אם זה קורה לעיתים קרובות, עלול במקרה הטוב להתעצבן ולהביע מחאה, להפסיק לשתף פעולה או להתנגד - לא בסיטואציה עצמה בהכרח אלא פתאום כאילו לא בהקשר- כשתבקשו ממנו ללכת להתקלח או כתשאלו אותו משהו על עולמו הפנימי כמו איך היה לך היום בגן.

במקרה הפחות טוב, ילדכם פשוט ילמד להאטם, להפסיק לנסות להביע את עצמו או לנסח את עצמו, כי ממילא מישהו אחר יעשה זאת במקומו וכנראה שגם טוב יותר ממנו....

ומה יקרה כשלא תהיו שם להיות להם לפה?

לטיפים להורות מעצימה לחצו כאן