אימוץ בעל חיים לחיק המשפחה הוא אחד הדברים הנפלאים שתוכלו לעשות עבורכם ועבור ילדכם. יחד עם זאת, הבאת בעל חיים היא החלטה כבדת משקל שאינה מתאימה בכל שלב או בכל סיטואציה משפחתית.

הנה 8 דגשים שכדאי להתעכב עליהם -

1. חשוב שההחלטה להביא בעל חיים תהיה שלכם ההורים ותעשה בלב שלם, ולא רק בעקבות לחצים מצד הילדים. בסופו של יום, מכורח הנסיבות, עיקר הנטל יפול עליכם. היו קשובים לרצון הילדים אך השאירו את כוח ההחלטה בידיים שלכם והיו כנים עם עצמכם ואיתם.
2. איזה בעל חיים לקחת, מאיזה סוג וגודל, אילו צרכים ייחודיים יש לבעל החיים ואילו מגבלות נלקחות בחשבון בגידולו- כל אלה ושיקולים רבים נוספים, ייקבעו בראש ובראשונה על ידכם והם שיכריעו את הכף לגביי האם נכון לאמץ בעל חיים, ואם כן, איזה ומתי. לעיתים, הבאה של דג, הדורש טיפול מינימלי, תהיה מתאימה יותר לשלב בו אתם נמצאים ועדיין תאפשר לילד חווית חיבור ופיתוח של אחריות וטיפוליות.
3. שתפו את הילדים במשמעויות של גידול בעל חיים, כחלק מההכנה המעשית והריגשית להגעתו ולטובת תיאום ציפיות לגביי איך ישתנו החיים וכיצד יוכל כל חבר במשפחה לתרום לטיפול על פי יכולתו ורצונו.
4. היו אתם אלה שבוחרים את בעל החיים ומביאים אותו לחיק המשפחה. לבחור בימי אימוץ או מבין מספר גורים, ידרוש מילדכם משאבים רגשיים ותפיסתיים שטרם הבשילו. מדובר בקבלת החלטה וביצוע בחירה שעלולים ליצור בילד תחושות אשמה וחרטה על הבחירה שלקחו או לא לקחו.
5. שתפו את הילדים בתהליך בחירת השם, תוך יצירת מרחב משפחתי לשיח ושיתוף רעיונות. אפשרו לילדים להיות דומיננטים יותר בבחירת השם, דבר שיתרום מאוד לחיבור ולתחושת השייכות שהם חווים לבעל החיים ולמשפחה.
6. בדומה לתינוק חדש, בעל החיים יידרוש מכם ההורים זמן תשומת לב ומשאבים דבר שהילדים לא היו מוכנים אליו ולא נלקח על ידם בחשבון כאשר דרשו בהתלהבות לאמץ. קחו בחשבון שתדרש תקופת הסתגלות של ממש, ובחלק מהמקרים יפיעו רגרסיות התנהגויות וקשיים רגשיים מצד הילדים כמו התעלמות מבעל החיים, קנאה, כעס, תוקפנות, אפילו עד כדי בקשה של הילד להחזיר את בעל החיים למקום ממנו בא. כאמור, הכנה מראש היא הכרחית לצד הבהרה כי בעל חיים הוא יצור בעל רגשות המושפע ממעשינו, ובניגוד למשחקים דוממים, הבחירה שעשינו והמחוייבות שלקחנו אינה מאפשרת החלפה או החזרה שלו.
7. הבהירו לילדים את מידת האחריות שלנו כלפיי בעל החיים, את התלות שלו בנו מבחינה השרדותית וריגשית. אפשרו להם לפתח כלים ויכולות טיפול, בתחילה באופן מודגם ודרך המודלינג שלכם ולאחר מכן, שחררו אליהם את השליטה והעצמאות על פעולות היומיום כמו האכלה, סירוק, ניקיון, יציאה החוצה (בהתאם לרצון, ליכולת ולשלב ההתפתחותי של הילדים).
8. היו מודעים והוו מודל איכותי לחיקוי בכל הנוגע לתקשורת, הבעת רגשות והאופן בו אתם נוהגים כלפי בעל החיים. לעיתים אנו מבצעים פעולות אגביות המובנות לילד ומוטמעות בילד באופן שלא התכוונו אליו. באחת מהדרכות ההורים שלנו התברר כי הפעוט, שעד כה ייחסו לו התנהגות תוקפנית כלפי כלבו, רואה בבית את אביו מזיז באגביות את הכלב בעזרת הרגל. הפעולה הפשוטה של האב, הביאה את הילד לבעוט בכלבו, נתפסה אצלו כלגיטימית בתקשורת עם הכלב ולא נבעה באמת מרגשות תוקפניים, כשם שלאב לא היתה כוונה תוקפנית כלפיי כלבו.

אם תבחרו וכשתבחרו בכך, בעל חיים יכול להכניס לחיים המון שמחה, תחושת משמעות, מלאות ריגשית, קשר עמוק מעבר למילים ובטחון אישי, אך בעיקר, חווית אהבה ללא תנאי - משהו שאנו שואפים להרגיש ולהנחיל לילדינו כערך עליון.

בתמונה - אריאלי והחתולה לילי