כולנו מכירים את זה...

מגיע החורף או עונת מעבר או סתם עוד וירוס, והאף של ילדינו לא מפסיק לנזול.

לנו המבוגרים יש נטייה ברגעים האלה לרוץ אחרי ילדינו עם ממחטה ולקנח את אפם שוב ושוב, פעמים רבות תוך התנגדות מצידם. ואז, כדי לצמצם את ההתנגדות, אנחנו עוברים לטקטיקות של הסחת דעת (תראה ציפור....).

אחד הרמזים להורה המונטסורי שילדו הצעיר נמצא בפתחה של תקופה רגישה כלשהיא (ראו פוסט מילון מושגים בעניין), היא מידת ההתנגדות של הילד לעזרה או לפעולה הנעשית עבורו מבחוץ, ורצון גובר לעשות בעצמו ועבור עצמו. ההתנגדות קשורה למוכנותו של ילדנו לפתח כישור חדש (במקרה הזה כישור חיים חדש), ועלינו המבוגרים מוטלת האחריות לאפשר לילדינו את הסביבה והתנאים לפתח תחושת שליטה עצמית ואחריות על חייהם.

אז במקום לרוץ אחרי ילדכם ולכפות עליו קינוח אף בניגוד לרצונו או להסיח את דעתו, הציגו בפניו את התרגיל הבא:

תרגיל קינוח האף

מתאים בדרך כלל ומעניין פעוטות החל מגיל שמונה חודשים

(שיטת מונטסורי רואה את הילד כאינדיווידואל ולכן בדקו האם רלוונטי ספציפית עבור ילדכם).

להכנת התרגיל (ראו תמונה):

שטיחון

מגש

קופסאת טישיו

כלי עמוק לזריקת הממחטות המשומשות

מטרת הפעילות:

לאפשר לפעוט לקיחת אחריות על גופו וטיפוחו האישי, פיתוח מוטוריקה עדינה, פיתוח עצמאות וביטחון עצמי

אופן הצגת הפעילות:

עדיף להציג את התרגיל בסיטואציה שבה הפעוט אכן סובל מנזלת וזקוק לקינוח אף (ואם אתם מצוננים בעצמכם, בכלל רלוונטי...)

שבו מול הפעוט, כאשר התרגיל מונח בינכם ואמרו :

"האף שלי נוזל והוא זקוק לקינוח", אז שלפו באיטיות ממחטת אף, קנחו את אפכם וזרקו את הטישיו לכלי העמוק המשמש כפח קטן.

לאחר מכן הציעו לילד את קופסאת הטישיו ואמרו לו:

"אולי גם האף שלך נוזל? אולי גם אתה/את רוצה לקחת טישיו ולקנח את אפך?"

והיה והילד שיתף פעולה, הפנו את תשומת ליבו לפח הקטן והזמינו אותו לזרוק את הטישיו המשומש אליו. שימרו על שקט בזמן שילדכם מבצע את הפעילות, אל תתקנו אותו ואל תתערבו בעשייתו.

אם הילד לא מעוניין לשתף פעולה, כמובן שאל תכריחו ופשוט חזרו על ההדגמה.

השאירו את קופסאת הטישיו והפח הקטן במקום בו תהיה לפעוט נגישות לפעילות והיה וירצה לחזור אליה.

ובנתיים מאיתנו, רק בריאות.