שטיחונים

ד"ר מריה מונטסורי ציידה את המסגרת החינוכית בשטיחונים, שהוחזקו מגולגלים במיקום קבוע ומוקדש להם. השטיחונים נועדו לשרת את הילדים במצבים בהם העדיפו לעבוד על הרצפה במקום ליד שולחן מותאם. אז, הונחו הילדים לקחת שטיחון, לפרוש אותו על הארץ ולעבוד עליו.

כיאה לשיטה, השטיחונים המקובלים לשימוש עשויים מחומרים טבעיים (במבוק, צמר וכותנה) ושומרים על צבע ומראה נייטרלי על מנת לשמש כרקע שאינו מסיח את הדעת. השטיחונים מאפשרים גלגול נוח, נעימים למגע, לא כבדים מידי לנשיאה אך גם כאלה שלא מחליקים או זזים בקלות כאשר הם פרושים.

כיום, נפוץ למצוא שימוש בשטיחונים בשני גדלים:

קטנים (60 סמ על 90 סמ, פחות או יותר) – המשרתים את רב התרגילים האישיים

גדולים (70 סמ על 110 סמ, פחות או יותר) - המשמשים במצבים בהם התרגיל מכיל כמות גדולה של אובייקטים או תהליכים ונדרשת פרישה על שטח פעילות רחב.

עבודה עם שטיחון עוזרת בשמירה על ריכוז, סדר וסדר פעולות (הפרישה עליו נעשית מימין לשמאל מלמעלה למטה באופן המניח יסודות לכתיבה וקריאה).

פרישתו מציינת את תחילתו של תהליך העבודה, גלגולו והחזרתו למקום מציינת את סוף התהליך.

עבודה עם שטיחון מאפשרת מרחב תנועה ואינטראקציה עם החומרים, חווית למידה חשובה ביותר, במיוחד בגילאים הצעירים.

השטיחון הפרוש מסמן את משטח העבודה האישי של הילד. כשם שאנחנו המבוגרים זקוקים למרחב אישי, הן במובן הפיזי והן במובן הריגשי, כך גם ילדינו. בעולם של היום, בו הגבולות מטושטשים וכולם מעורבים בחיים זה של זה, חינוך לכבוד למרחבו האישי של הזולת, חשוב ורלוונטי מתמיד.